<h1>סמ"ק מצוריך סימן קנ"ב</h1>
<h2>דף לג:</h2>
ותשמישי מצוה כגון תיק של ספר תורה תפילין ורצועותיהן ומזוזות נגנזין בשבילםא), ואסור לישן על גבי מטה שספר תורה מונח עליה או אם הספר מונח על גבי הקרקע אסור לישב על המטהב), וצריך לכבדה ולקום מפניה. א) דלוסקמי ספרים ומזוזות נגנזין ונרתיק של כלי שהיניחו בו תפילין אינו קדוש אלא אם כן הזמינוהו לכך והיניחוהו בתוכו אבל הזמינוהו לכך ולא [הניחו בו או הניחו בו ולא הזמינוהו] (הנותר) הרי הוא חול, ובירושלמי דמגילה גרסינן (פרק ג' הלכה א') בימה, פירוש שעומד עליו האוחז עליו ספר תורה, והלוחין, פירוש שכותבין עליהן ללמד תינוקות, אין בהם משום קדושת (ארוך) [ארון] ויש בהן קדושת בית הכנסת, עכ"ל ס"ג. כורסיא, פירוש (אלמיברא) [אלאימרא], תשמישי קדושה ונגנז, האי פריסא דבלא, פרש"י (מגילה דף כ"ו) יריעה שפורסין סביב הארון בתוכו ופירש ר"י שפורסין אותו סביב הארון מבחוץ, תשמיש קדושה הן, האי תיבותא דאירפט, פירוש ארון שנתקלקל, מעבדין תיבה זוטא שרי כורסיא אסור כורסיא נמי מיעבדין כורסיא זוטא שרי (דיגרו) [דרגא] לכורסיא אסור, פירוש דירידה הוא, זבילי, פירוש (נושקר"א) [נושקי"ו שפיג"ן], וקומטרי, פירוש ארגזים, דספרי תשמישי קדושה הן ונגנזין ולא אמרינן דלנטורי בעלמא דעבידי וכאנדרוונא דמיין, מטפחות ספרים פירש רש"י ואפילו של ספרי תורה, עושין אותו תכריכין למת מצוה וזוהי גניזתן תשמישי מצוה נזרקין כמו סוכה לולב שופר וציצית, עכ"ל רב אלפס. תניא (ברכות דף כ"ה) בית שיש בו ספר תורה או תפילין אסור בתשמיש המטה עד שיוציא או עד שיניחם כלי בתוך כלי אמר אביי לא אמרן אלא בכלי שאין כליין אבל בכלי שהוא כליין אפילו עשרה מאני כחד מאני דמי, עכ"ל התלמוד. אם הם בתיבה אם פירש סודר על התיבה שהם בה או יש ביניהם מחיצה מותר תו', דאמר רבא (שם) גלימא אקומוטרא, פ"ה ארגז של ספרים, ככלי בתוך כלי דמי, עכ"ל תוס'. ודווקא גבי ספר תורה תו' וגם בחומשים יש להחמיר, עכ"ל תוספות. אבל בשאר ספרים אין צריך להחמיר ודי בכסותו בעלמא, עכ"ל סהר"ם. אמר ר' יהושע בן לוי (שם) ספר תורה צריך לעשות לה מחיצה י' טפחים מר זוטרא איקלע לבי רב אשי חזייה לדוכתיה פ"ה מקום מטתו דמר בר רב אשי דהוה מונח ביה ספר תורה וקעביד ליה מחיצה י' טפחים א"ל כמאן כריב"ל אימור דאמר ריב"ל היכא דלית ליה בית אחרינא מר אית ליה בית אחרינא א"ל לאו אדעתיה, פירוש לא נתתי [אל] לבי, עכ"ל פרק מי שמתו (ברכות דף כ"ו). אומר ר"י בשם רי"א שאסור להשתחות לספר תורה ולכל דבר חוץ מאדם (או מיראת אדם) אמר אביי (סנהדרין דף ס"א) מנא אמינא לה דתניא לא תשתחוה להם להם אי (אדם) אתה משתחוה אבל אתה משתחוה לאדם יכול אפילו נעבד כהמן תלמוד לומר לא תעבדם ואמר אביי מנא אמינא דתניא (בהם משום) [כהן משיח] בעבודה זרה וכו' היכי דמי אי דקסבר בית הכנסת והשתחוה הרי לבו לשמים, פ"ה ולא השתחוה זה לעבודה זרה לא מזיד ולא שוגג אלא לשמים שהרי לשמים נתכוין אפילו היה יודע שזה בית עבודה זרה והוא משתחוה לתוכו לשמים אין כאן עונש שהרי אף המשתחוה לבית הכנסת לא לבית הכנסת הוא משתחוה אלא למי ששכן שמו עליה, עכ"ל פ"ה, ואין מביא אשם תלוי אבל עבירה עשה להשתחות לבית הכנסת, עכ"ל ר"י בשם רי"א. איבעיא להו מהו לעמוד בפני ספר תורה ר' חלקיה ור' סימון ור' אלעזר אמרי קל וחומר בפני לומדיה עומדים בפניה לא כל שכן, עכ"ל בפרק קמא דקידושין (דף ל"ג). ועל אשר שאלת עור שהוא עבדן לכסות בו ספר אם יכול לשנותו לתקן ממנו מנעלים קיימא לן כרבא דאמר בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מ"ז) גבי האורג בגד למת דהזמנה לאו מלתא היא כגון סודרא דאזמניה למיצר ביה תפילין מותר למיצר ביה פשיטי אלא אם כן אזמניה וצרן ביה ואפילו לרשב"ג דאמר גבי עור של תפילין דהזמנה מלתא היא שאני תפילין דיש בהן קדושה בגופייהו דעור שין של תפילין הלכה למשה מסיני אבל גבי אורג בגד למת איפשר שאותה הזמנה לאו מילתא היא כמו שרבא שרא לשנויי, לשון תשב"ץ (סי' תכ"א). ותפילות וכתבים שיש בה שמות צריך תיק בתוך תיק להוליכם לבית הכסא ונהגו לקנות כלים של עור, עכ"ל התשב"ץ (סי' ת"כ). ב) כדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בספר תורה שאם היה מתירא מפני גנבים או מן הליסטין מותר להניחו על גבי חמור שהוא רוכב עליו אבל אם לא היה מתירא לא ירכוב עליהן אבל אם מפשילן לאחוריו ועל החמור שפיר דמי וכן אמרינן בירושלמי (ברכות פ"ג הלכה ה') דסקה מלא ספרים או שהיה בה עצמות של מת הרי זה מפשילן לאחוריו ורוכב, ואם נפשך לאסור בספר תורה ונביאים וכתובים שפיר דמי בפרק מי שמתו (ברכות דף י"ח). לא ישב אדם על המטה שספר תורה נתון בה אלא אם יש דבר נתון תחת הספר וכמה אמר רבא טפח זעירי אמר טפח ומשהו, עכ"ל הירושלמי (שם). מניחין תורה על גבי תורה ותורה על גבי חומשין וחומשים על גבי נביאים וכתובים אבל לא נביאים וכתובים על גבי חומשין ולא חומשים על גבי תורה, עכ"ל בפרק ב' דמגילה (פ"ד דף כ"ז).
